פרשת בראשית - עולה ראשון - חסד - בזכות אברהם אבינו


א בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

כשעלה ברצונו הפשוט של אין סוף ברוך הוא לברוא העולמות ומילואם, צמצם את אורו הגדול, והניח חלל שווה מכל צדדיו כדמות עיגול – וזה סוד הצמצום והשבירה! בתוך החלל הזה נבראו כל העולמות, נתחלקו הספירות, והתיישבו כל הנשמות, בסוד: וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְהֹוָה, נסע נוטריקון: נשמות, ספירות, עולמות.

הנאצל הראשון שהאציל האין סוף ברוך הוא בתוך החלל הזה הוא אדם קדמון, שכנגדו נברא אדם הראשון. אדם קדמון מילא את כל החלל שהשאיר האין סוף בתוך הצמצום, והוא ראשית כי היה הראשון. בתוכו של אדם קדמון משך האין סוף חוט אחד מאורו הגדול, שהתלבש בחכמה של אדם קדמון, בסוד: רֵאשִׁית חָכְמָה. ועל ידי חכמתו ברא כל בחינות המשפיעים הנקראים: שמיים, וכל בחינות המקבלים הנקראים: ארץ.

לאין סוף קוראים: אֱלֹהִים, שהרי נעשה שם צמצום, ובחינת צמצום זה דין.

כל הבחינות של משפיע ומקבל מתחלקים ל-7 היכלות שמכילות עשר ספירות.

ההיכל העליון נקרא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, והוא מכיל את שלושת הספירות העליונות: כֶּתֶר, חָכְמָה, בִּינָה.

בפסוק זה 7 מילים. ובפסוק זה כתוב: אֵת הַשָּׁמַיִם – שהם 7 אותיות כנגד 7 דרגות המשפיע, וכתוב: וְאֵת הָאָרֶץ – שהם 7 אותיות כנגד 7 דרגות המקבל.

כל העולם שלנו בנוי על 7. ידוע שחיי העולם הם שית אלפי שנים – בסוד שש אותיות א׳ שנמצאות בפסוק זה, כך: בְּרֵאשִׁית בָּרָאאֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, רומז על ג׳ ראשונות: חָכְמָה בִּינָה וְדַעַת, בצורה זו:

במילה בְּרֵאשִׁית יש חמש נקודות, וכל נקודה היא עשר, וביחד הם: חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה.

במילה בָּרָא יש פעמיים קמץ, וכל קמץ בגימטרייה 16 – וביחד הם: שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּי‍ִם נְתִיבוֹת חָכְמָה. ל״בנְתִיבוֹת חָכְמָה, הם סוד התחלה וסוף של התורה שהיא החָכְמָה, שהרי התורה מתחילה באות ב׳ ומסתיימת באות ל׳.

במילה אֱלֹהִים יש שבע נקודות – וביחד הם: 70 שבגימטרייה ע׳ - דַעַת.

למה משה רבינו פתח את התורה במילה בְּרֵאשִׁית ?

סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה! שהרי התורה מסיימת במילים: לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.

העֵינַי‍ִם הם סוד החָכְמָה שהיא סוד התורה, ונקראת: רֵאשִׁית. גם יִשְׂרָאֵל נקראים רֵאשִׁית.

והתורה התחילה במילה בְּרֵאשִׁית, בסוד הכתוב בתהילים: כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ. בסוד מה שאמר יעקב אבינו: רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי. ולכן: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, כוללים 28 אותיות כמניין כֹּחַ.

כֹּחַ אותיות כנגד ד׳ פעמים שבע (4*7= 28), כנגד ד׳ עולמות אבי״ע:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא, כנגד עולם הַבְּרִיאָה

אֱלֹהִים, כנגד עולם הָאֲצִילוּת

אֵת הַשָּׁמַיִם, כנגד עולם יְצִירָה

וְאֵת הָאָרֶץ, כנגד עולם עֲשִׂיָּה

במילים: אֵת הַשָּׁמַיִם, יש שבע אותיות הרומזות על שִׁבְעָה כוֹכָבִים כְּנֶגֶד שִׁבְעָה רְקִיעִים, הנחלקים לשניים וחמש, שהם: שָּׁמַיִם, ושְׁמֵי הַשָּׁמַי‍ִם.

שְׁמֵי הַשָּׁמַי‍ִם הם חמשת הרקיעים העליונים שנבראו ביום א׳ של מעשה בראשית.

שָּׁמַיִם הם שני רקיעים שנבדלו על ידי הרקיע ביום ב׳ של מעשה בראשית, ובזה הרקיע התחתון נתלו המאורות, שהם: השמש והלבנה של יום ד׳ של מעשה בראשית, וגם חמישה כוכבי הלכת ומזלות.

אֵת הָאָרֶץ, אלו ז׳ אותיות כנגד שבע ארצות. שגם הם מחולקים לשניים וחמש.

החלוקה של האותיות לשניים וחמש, יוצרת ה״ב, וכאן יש לנו שני חלוקות, בשמיים ובארץ, בסוד: לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב.

התורה פתחה באות ב׳, כי האות בי״ת בחילוף אותיות א״ת ב״ש שמ״א, שזה אותיות אמ״ש, שהן שלוש אמות להתחלת הבריאה, והם: אויר, מים, אש – שנבראו בשלושת הימים הראשונים של הבריאה! ולמה ממלאים את האות בי״ת? כי זה טבע הבריאה – כי בתחילה רצה הבורא לברוא את העולם בדין, ראה שאין העולם עומד, שיתפה במידת הרחמים. ומכאן אנו רואים שיש בְּרֵאשִׁית, היא אותיות: ב׳ ראשית, כלומר, בריאה כפולה: רחמים ודין, ב׳ תורות, ב׳ עולמות, גן עדן וגהינם, שמים וארץ, אש של מעלה ואש של מטה, יצר טוב ויצר רע, צדיקים ורעשים, עליונים ותחתונים, רוח האדם עולה ורוח הבהמה יורדת.

בְּרֵאשִׁית אותיות א׳ בתשרי!


ב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

ישנם ד׳ קליפות, שאליהו הנביא קרא להם: רוּחַרַעַשׁאֵשׁקוֹל דְּמָמָה דַקָּה. ויחזקאל הנביא קרא להם: רוּחַ סְעָרָהעָנָן גָּדוֹלוְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב.

אלו הקליפות נבראו כדי להעניש על ידם את החייבים. וכל אחיזתם של הקליפות בעולם הנוקבא שרַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת. הנוקבא נקראת: אָרֶץ.

רוּחַ אֱלֹהִים, זהו רוחו של משיח שמתעורר לתקן את הקלקולים ואת העולם. מְרַחֶפֶת אותיות מ״ת רפ״ח – אלו 288 הניצוצות הקדושות שנפלו בעת השבירה.


ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר.

כשמתעורר רוּחַ אֱלֹהִים לתקן, מייד ציווה אל החֶסֶד, שהוא זרוע הימין הנקרא: אוֹר, שיתחיל להתגלות ולהתפשט בעולם, בלי עיכוב.

יְהִי אוֹר גימטרייה רל״ב 232, כמניין ד׳ המילואים של שם הוי״ה: ע״ב, ס״ג, מ״ה, ב״ן. אלו הם כללות ההשפעות הנמשכות למלכות, שהיא סוד רָחֵל, שהיא עֲקֶרֶת הַבַּית, שהיא: עִקַּר הַבַּית!

רָחֵל גימטרייה וַיְהִי אוֹר.


ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.

שם אֱלֹהִים הוא דין מפני הצִמְצוּם, ומפני שגילוי הקדושה הוא מהבִינָה, שבה מתלבשת הַחָכְמָה בקביעות, שהוא המַשְׁפִּיעַ, והבינה היא המקבלת.

הבינה נותנת קיצבה אל האורות שקיבלה מהחכמה כדי שיתגלו בְּמִדָּה בְּמִשְׁקָל, וכך יוכלו התחתונים לקבל את האורות. שהרי כל קיצבה וצמצום הוא מצד הדין.

כִּי טוֹב, הוא סוד זיווג אבא ואמא, שהם חָכְמָה ובִינָה, והם: הוי״ה ואהי״ה.

ראוי לגנוז את אוֹר הַחָכְמָה, הנקרא חֶסֶד, שיהיה מלובש בסוד: אַהֲבָה מְסֻתָּרֶת, כדי שלא יהנו מהאור הזה גם הרשעים, ולכן: וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.

בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, אותיות בינה אוֹר ובינה חֹשֶׁךְ! לרמוז לנו שבִינָה היא מידת יּוֹם ולַיְלָה.


ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד. {פ}

הָאוֹר הוא מידת יּוֹם, מדרגת הַזָּכָר, ולכן בתוך יּוֹם, יש אות ו׳ של הוי״ה, שהוא סוד הַתִּפְאֶרֶת.

הַחֹשֶׁךְ הוא מידת לַיְלָה, מדרגת הנוּקְבָא, ולכן לַיְלָה, יש אות ה׳ של הוי״ה, שהיא סוד הַמַּלְכוּת.

הַזָּכָר הוא שלם ויש לו האורות מצד עצמו, לכן כתוב: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם. ואילו אצל הנוּקְבָא (מלשון נֶקֶב) יש חיסרון  ולכן כתוב: וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה.

לָיְלָה אותיות יְלָלָה – מפני שליטת הדינים ואחיזת החיצונים. ואין חֹשֶׁךְ אלא העדרהָאוֹר!

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, הרי ידוע שהשלמות הוא בכללות חֶסֶד וּגְבוּרָה, שהם: חֶסֶד ודִּין.  למרות שהדין קודם לחסד, בסוד: הַקְּלִפָּה קוֹדֶמֶת לַפְּרִי. ובכללות עֶרֶבובֹקֶר, הם: יוֹם אֶחָד, שהוא סוד קו האמצעי המכריע בניהם.

עֶרֶב הוא מידת יצחק, ובֹקֶר מידת אַבְרָהָם.

יצחק מרכבה לאברהם, ולכן בתחילה רואים את המרכבה, ואחר כך רואים את מי שרוכב עליה.


הַבּוֹרֵא התקין הכל בסדר המשולש, בסוד: קו יָמִין, קו שְׂמֹאל, וקו אֶמְצָעִי שֶׁמַּכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם, שהוא רַחֲמִים. שזה סוד: שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הַדִּין, ראה שאין העולם מתקים, הקדים מדת רַחֲמִים ושתפה למדת הַדִּין. וכך הכל בנוי.



חמישה פסוקים הראשונים, הם הפרשה הראשונה בתורה, והם כנגד חמישה חומשי תורה, שבשבילה נברא העולם.

בפסוקים אלו יש 52 מילים כנגד שם הוי״ה במילוי ההין, בסוד שם ב״ן, שהוא: יוד הה וו הה, שבגימטרייה 52.


ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.

אחרי שגילה הַבּוֹרֵא את זרוע הימין שהוא חסד, רצה לגלות את זרוע השמאל שהוא סוד הגבורה שיוצאת מן החסד, בסוד: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. שהגבורה תתגלה ותעמוד בפני עצמה, ויכיר את מקומו שהוא בשמאל, וזה סוד: יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם – כי הגבורה נכללה בחסד.

כולם צריכים חסד! גם העליונים וגם התחתונים, וזהו עניין התחלקות המים שעשה הַבּוֹרֵא. וזה נרמז באות א׳ – י׳ למעלה י׳ למטה ואות ו׳ ביניהם – והם סוד המים העליונים, המים התחתונים, והרקיע שהוא כח הגבורה המבדיל ביניהם.

מסיבה זו האות א׳ זכתה להיות ראש לכל האותיות, כי נרמז בה התיקון הגדול שמעמיד את הכל.

רָקִיעַ הוא הגלגולת המקיף את כל הראש מסביב עד הגרון, והרקיע מבדיל בין מים עליונים שהם המוח, לבין המים התחתונים שהם הריאה. למוח ולריאה קוראים: שְׁמֵי הַשָּׁמַי‍ִם, והם כוללים חמישה רקיעים, שהראשון בניהם נקרא: וִילוֹן, והוא הוא עטרת היסוד, והוא הקרום הסובב את הגלגולת!

השמים הם הראש, וגן עדן הוא הלב.

כל ההרגשות באים מהמוח, ומשם לקרום המוח, ומשם ללב, והלב שולח בכל הגוף. ובלילה כשישנים נסתם הקרום של הגלגולת, והמוח אוסף בחזרה את כל ההרגשות, וכל הנפש נאספת אל הלב, ואז האדם נרדם, והס״א סובבת אותו ומתפשטת בגוף. לכן בבוקר נוטלים ידיים!

השמים העליונים כלולים במוח כנגד חמש פעמים אוֹר, שנאמרו ביום א׳ של מעשה בראשית:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. 

אוֹר המוח מאיר ללב בסוד חמש החושים שלנו!

החושים הם חמשת הספירות מבינה עד הוד, והם כלולים במוח, וכשיוצאים אל הפועל ויורדים אל הלב, הם נפרדים, ושוב נכללים ביסוד. ולכן כתוב חמש פעמים רָקִיעַ, ביום ב׳ של מעשה בראשית, והם סוד: חמישים שערי בינה.

שבעה רקיעים הם: וִילוֹן, רָקִיעַ. שְׁחָקִים, זְבוּל. מָעוֹן. מָכוֹן. עֲרָבוֹת.


הרקיע השלישי נקרא: שְׁחָקִים, והם נֵצַח וְהוֹד ששוחקים את הזרע לצדיק, שהוא היסוד הכולל חוש המישוש שעיקרו בתשמיש. הרקיע הרביעי נקרא: זְבוּל, שבו מקריב קורבנות, והוא סוד התפארת, והוא חוש הטעם. הרקיע שנקרא מָכוֹן, בו אוצרות השלג, הוא חוש הריח בחוטם בגבורה שבו ליחות רעות. מָעוֹן הוא חסד, ובו חושהשמיעה הרומז על לימוד תורה. עֲרָבוֹת הוא בינה, והוא חוש הראיה.



כל החושים כלולים על ידי הקרום הדבוק בהם, והוא סוד החכמה שהיא חיות כל אדם, בסוד: הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ, ולכן נקרא אור החכמה, לאור חַיָּה, שהוא סוד: נשמת האדם. ומעליו הוא כתר וזהו מלכות שעלתה לכתר, הדבוק בוִילוֹן, בסוד: נעוץ סופן בתחילתן.


ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן.

ההבדלה היא שגרמה לקיום העולם! וכך מתקיים הקשר של העליונים עם התחתונים.


ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי. {פ}

הבינה קראה לָרָקִיעַ שָׁמָיִם כי הוא כלול מאש ומים, ובכח הגבורה שבאה מהאש מבדילה ביניהם.

אחרי שנשלם גילוי הזרוע השמאלית, שבסופו מתחלק לחמש אצבעות, והם סוד חמש גבורות, כנגד ה׳ אחרונה של שם הוי״ה. וכנגדם נזכרו חמש פעמים רָקִיעַ ביום ב׳ של מעשה בראשית:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.

זרוע הימין הוא החסד שאין בו אחיזה לחצונים, לכן נברא בו גן עדן לצדיקים, ולכן נאמר בו: כִּי טוֹב. אבל זרוע השמאל הוא גבורה שיש בה יניקת החצונים, לפיכך נברא בו גיהנם לרשעים, ולכן לא נאמר בו כִּי טוֹב.  

יוֹם שֵׁנִי, כמו שמו, הוא תחילת השינוי והמחלוקת בֵּין מַיִם לָמָיִם. ולכן אסרו רבותינו להתחיל מלאכה ביוֹם שֵׁנִי, ואסרו לאכול זוגות.

המחלוקת הזו גרמה מחלוקות בכל שאר הימים! ביום שלישי אמר הבורא לארץ להוציא: עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, והארץ הוציאה: וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ. וביום רביעי קטרגה לבנה, וביום חמישי נמלחה בת זוגו של לויתן, וביום שישי חטאו אדם וחוה.


ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן.

מָקוֹם אֶחָד זהו התפארת הכלול מחסד וגבורה, שהוא סוד הקו האמצעי המכריע בין קו ימין לקו שמאל, ומקבל משניהם, ונשלם בו הכללות, שבכללות זו תלוי התיקון של העולם. כדוגמת הקו האמצעי היה יעקב אבינו הבחיר שבאבות, שנכללו בו הכוחות של אברהם ויצחק – חסד ודין, ויעקב הוא קו הרחמים המכריע ביניהם.

רחמי״ם אותיות ר״ח מי״ם – ר״ח בגמטרייה 208יצח״ק, מי״ם – סוד החסד לאברהם.

כשיצא התפארת יצאה איתו גם המלכות, אבל בעת גילויו ננסרה ממנו המלכות, בסוד: וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה.


י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.

הַיַּבָּשָׁה היא המלכות, והבינה קוראת לה: אֶרֶץ, מלשון ריצוי. כי לאחר שהמלכות ננסרה מהתפארת היא חוזרת עימו פנים בפנים, ומזדווגים בקו האמצעי שלה שהוא סוד אֱלֹהִים במילוי אלפין: אלף למד הא יוד מם, שבגימטרייה 291אֶרֶץ.

דוגמה לזיווג בעולם שלנו, הם: הַגְּשָׁמִים היורדים על האֶרֶץ.

התפארת מקבל מיסוד הבינה המסתיים בחזה שלו. וביסוד של בינה שם אהי״ה במילון אלפין: אלף הה יוד הה, שבגימטרייה  151מקו״ה, וזה סוד: וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים.

יסוד הבינה הוא סוד הים העליון, שהוא השורש לכל שאר הימים, ודוגמתו בעולם שלנו הוא האוקיינוס שמימיו מרים או מלוחים – כי שורשם מהבינה שהדינים מתעוררים ממנה.

כל מה שהתפארת מקבל מן היסוד של בינה, הוא משפיע למלכות בסוד הַגְּשָׁמִים היורדים על האֶרֶץ. הים מעלה את המים התחתונים, והשמים מורידים מים עליונים, והאֶרֶץ מקבלת משניהם, מהבינה ומהתפארת.


יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן.

אחרי שהמלכות מקבלת את השפעותיה מהתפארת, בסוד הזיווג. היא מוכשרת מיד להוליד ולהצמיח השפעות ונשמות לתחתונים, כדוגמה לארץ בעולם שלנו שמוציאה דשא אחר שקיבלה את הגשם מן השמים.

דֶּשֶׁא הוא מצד השפע של בחינת העיבור, כנגד נה״י: נצח הוד יסוד, והוא בחינת הנפשות.

עֵשֶׂב הוא מצד השפע של בחינת יניקה, כנגד חג״ת: חסד גבורה תפארת, והוא בחינת הרוחות.

עֵץ הוא מצד השפע של בחינת הגדלות – בחינת מוחין, כנגד חב״ד: חכמה בינה דעת, והוא בחינת הנשמות.


יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.

ביום השלישי שהוא מידת התפארת יש פעמיים כִּי טוֹב, להיותו כלול מחסד וגבורה במיזוג הנכון. ואין אחיזת החצונים בגבורה כשהיא שמורה בקו האמצעי.


יג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי. {פ}

היום השלישי הוא כנגד יעקב אבינו, וכמו שהעֶרֶב בא לפני הבֹקֶר, כך עשו קדם ליעקב.


יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים.

אחר גילוי התפארת, ציוה המאציל שיתגלה הנצח, שהוא הרגל הימני והמידה הרביעית של ז׳ ספירות תחתונות. ועם הנצח התגלו המאורות שמקבלים את אורם מסיום קו הימין, והם מאירים על הארץ. וזו הסיבה שהם נקראים מְאֹרֹת ולא אוֹרוֹת.

הזמן נברא בחלל שהניח האין סוף לאחר הצמצום, וְהַזְּמַן הוא סוד הקו האמצעי! וכדי לשער את הזמן משתמשים במאורות. שכתוב: לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה. וכמו כן המאורות גם מלמדים מתי השבתות והמועדים. השבתות נקראים אֹתֹת, שנאמר: וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.

הרקיע הוא כעין מסך המונע את האור העליון שלא יתגלה למטה, כי התחתונים לא ראויים לקבלו. ואם לא המאורות ברקיע השמים, הארץ היתה חשוכה בלי אור.


טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים.

הבורא רצה לעשות השמש ולבנה שווים, אלא שקיטרגה הלבנה, ואמרה שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, והקיטרוג הזה גם גרם לה שהתמעט אורה.

השמש בבחינת משפיע והלבנה בבחינת מקבל – כדוגמת זכר ונקבה. והמאציל רצה לקרר את דעתה של הלבנה ולפייסה בשני דברים:

  • הנהגת התחתונים בידיה.
  • צירף לה הכוכבים בעת ממשלתה שהיא מֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה.


יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.

המאורות רומזים אל השמות הקדושים שמאירים אל התחתונים ומושלים עליהם. יש שמות פרטיים המאירים בשבתות, ויש שמות פרטיים המאירים במועדים, וכמו כן גם בימי החול.

השמות: הוי״ה אדנ״י, נקראים: שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים.

העולם מתנהג על ידי י״ב צירופי הוי״ה וכ״ד צירופי אדנ״י, ואלו השמות הם סוד זו״ן.

קודם קטרוג הלבנה אלו השמות היו שוים ומשתמשים בכתר אחד, ואותו הכתר הוא התפארת של הבינה, וז״א ונוקבא היו בנצח של אריך אנפין. אבל אחרי הקטרוג ז״א בנצח של הבינה, ולכן הוא מידת יּוֹם, בסוד: נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, וזה סוד הוי״ה. והנוקבא בהוד של הבינה, ולכן היא מידת לַּיְלָה, בסוד: וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית, ועל כן המלכות מושלת על החצונים, בסוד: וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, וזה סוד אדנ״י, המושל על שאר השמות הקדושים.


יט וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי. {פ} כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.

אחר שגילה הבורא את מידת הנצח הוא מצווה שתתגלה מידת ההוד, שהיא המידה החמישית. והיא הרגל והעמוד השמאלי של ב׳ העמודים שהעולם עומד עליהם, וכנגדם עשה המלך ב׳ עמודים: יָכִין וּבֹעַז, שעליהם נשען בית המקדש.

בגילוי ההוד, התגלו עימו כל אותם הבעלי חיים הבאים מצידה שהם: הדגים והעופות. ולמה הם באים מהוד? כי בינה שהיא אמא עילאה, עד הוד איתפשטת. הבינה היא סוד הים העליון, שכל הימים התחתונים הם דוגמתה בעולם שלנו. והדגים גדלים במים. וגם העופות נבראו מן הרקק, משום זה יש לעופות קשקשים ברגליים.

השמאל הוא צד הגבורה, והטבע של הגבורה הוא עלייה, ממש כמו להבת האש שעולה למעלה. ולכן לעופות ולדגים יש כנפיים, כי ששורשם מהבינה שהוא המקור של כל הגבורות.

כתוב: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, כי הם מים של גבורות, כמו גבורות גשמים. ולכן גלי הים מתנשאים, והעננים הבאים מן הים עולים, כי שורש כולם הוא הבינה שהיא מקור הגבורות. והבורא התחיל בבריאת התנינים הגדולים, ואחריהם כל שאר הדגים, ולבסוף נבראו העופות מן הרקק שהוא כח מעורב ממים ועפר.


כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.

האויר מתחלק לג׳ סוגים:

  • אויר תחתון, שממנו נבראו הבהמות והחיות, וכמו שהאויר התחתון סמוך לארץ כך גם אלו החיות כבדים בתנועתם.
  • אויר אמצעי, שממנו נבראו הדגים, ולכן הם שטים וקלים בתנועתם.
  • אויר עליון – ממנו נבראו העופות, ולכן הם קלים ביותר עד שיכולים לעוף.

הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים אלו יעקב ועשו. ויעקב נעשה חכם כנגד הנחש שהוא עשו, ומשום כך הקריב בכל חודש שעיר אחד, כדי להמשיך את עשו למקומו ויפרד מן הלבנה, וכן בימי הכיפורים. וכל זה עשה יעקב בחכמה כדי שעשו לא יוכל לשלוט עליו.


כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ.

בהיות העוף נברא מן הרקק המעורב ממים ועפר, לכן גידולו על הארץ שהיא על המים.

אחרי קטרוג הלבנה, הוי״ה בנצח, ואדנ״י בהוד. והמלכות צריכה מלאכים שירוצו לעשות רצונה בהנהגת העולם, שהרי המלאכים נבראו בשבילה, וזה סוד: וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וְעוֹף זה מיכאל, יְעוֹפֵף זה גבריאל, עַל הָאָרֶץ זה רפאל, עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם זה אוריאל. ואלו הם המלאכים הראשיים של המרכבה היושבים במלכות. והיה צריך לברוא גם את המלאכים החצונים שנמנים על האומות, שהם סוד: הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, השר הגדול של מצרים נקרא: הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו. וגם במלאכים החיצונים יש את הכוחות של התנינים הגדולים. שעליהם כתוב: וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם.

המלאכים הקדושים נזכרו אחרי המלאכים החצונים! בסוד: הקליפה קודמת לפרי.


כג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי׃ {פ} כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן׃

אחר גילוי הנצח וההוד, העולם עומד על רגליו, אבל עדיין חסר העיקר, והוא היסוד, שהוא המידה השישית הכלולה מכל שאר המידות. כשהתגלה היסוד נבראו איתו כל הבהמות והרמשים והחיות, שהחיות שלהם נמשך מן היסוד הכלול מכל הכוחות. ונחלקו כפי טבעם ומדרגתם, כי היסוד כולל: חסדים וגבורות, ומהם הבהמות והחיות.

מהכוחות הגרועים של היסוד נברא הרֶמֶשׂ.

מן היסוד יוצא בחינת העצמות ובחינת הלבושים!

העצמות הוא האדם, והלבושים הם הבהמות והחיות וכל רמש האדמה שקדמו בבריאתם לאדם, בסוד: הקליפה קודמת לפרי.

בהמות וחיות טהורות הם לבושים אל אדם דקדושה, והטמאות הם לבושים אל אדם דקליפה – כי גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים. ולכן נאסרו הבהמות והחיות הטמאות לישראל, כי שורש ישראל מאדם דקדושה.


כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב׃

חַיַּת הָאָרֶץ קדמה לבְּהֵמָה, בסוד: הגבורות קודמות אל החסדים, ורֶמֶשׂהָאֲדָמָה לבסוף.

הרמש אף על פי שהוא היותר גרוע נברא לפני האדם, כי הרמס מבחינת הלבושים והקליפה, והאדם מן העצמות והפרי.


כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם א וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ׃

כל הנבראים יתנו הצלם והדמות שלהם אל האדם, וגם הבורא יתן בו את חלקו, בסוד: חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל, וזה סוד: השכל והדמיון שהם מעלתו של האדם, ועל ידם מושל על שאר הנבראים.

האדם מושל אפילו על המלאכים העליונים, בסוד: וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וזה הסיבה לקטרוג המלאכים על בריאת האדם, כי צר להם שילוד אישה ימשול עליהם. הרי לא נאמר בבריאת המלאכים: בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. שהצלם רומז על הפנימיות, והדמות על החיצוניות.


כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם׃

בשאר הנבראים יש דמות, מה שאין לבורא, שכתוב: אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף. והנבראים יתנו חלקם בהרכבת האדם בדמות: פני אריה, פני שור, פני נשר.

הצלם הוא עיקר האדם, והוא חלק אלוק ממעל, והוא רומז אל האור הפנימי והאורות המקיפים:

צ׳ – האור הפנימי המתפשט מהראש ועד הרגליים.

ל״ם – ב׳ אורות מקיפים הסובבים את הראש, ועל ידם נדבק האדם בבורא.

על ידי הצלם נשמרים הצדיקים, כמו דניאל הנביא שהושלח בגוב האריות, והאריות לא אכלו אותו. ואמרו חכמים: אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה. כלומר, שהסתלק מהאדם הצלם ואז: נחשב כבהמה. ועל אדם כזה אומרים: יתוש קדמך.

האדם נברא זָכָר וּנְקֵבָה הדבוקים זה עם זה כמו הייחוד העליון, ואחר כך ננסרה הנקבה ונמסרה לאדם.


כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ׃

הָאָרֶץ היא סוד המלכות שאין לה מעצמה כלום, ולכן היא צריכה להתמלאות מהניצוצות הנמשכות מלמעלה, שמלובשות בלבוש הגופני להשתוות אל מקום ירידתן. וזה כמו המטר שהוא אור בשורשו העליון, וכשיורד על האדמה מתלבש בלבוש גשמי של מים, ומסיבה זו נקרא גשם.

כך הנשמה כשיורדת לאדמה היא מתלבשת בלבוש הגופני של האדמה, שעל שמו נקרא אדם.

בברכת פרייה ורבייה, על וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים כתוב: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, ובברכת האדם כתוב: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים, כי לא נתייחד הדיבור עם שאר בעלי החיים, אלא עם האדם לבדו.

כִבְשֻׁהָ, לא מלשון כיבוש, אלא הכיבוש הוא לעבוד את הארץ שתביא פירות. והסוד הוא על הארץ העליונה שהיא סוד של שם ב״ן, והאדם הוא סוד שם מ״ה שעומד על גבה וכובש אותה ומכריח אותה לעשות את רצונו. וכח האדם הוא: צֶלֶם אֱלֹהִים.


כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה׃

הבורא לא הותיר לדורות הראשונים אכילת בעלי החיים, מפני הערבוב של הקליפות שנתהוו בעת השבירה. עד שבאו בני נח והתיר להם את הבשר, כי כבר כלתה רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, על ידי המבול.

הזרעים והפירות שהם מבחינת הפנימיות ניתנו מאכל לאדם, שגם הוא פנימי. אבל לבהמות, לחיות ולעופות, שהם מבחינת החצוניותוהלבושים, ניתן להם למאכל רק יֶרֶק עֵשֶׂב, שגם הוא בחינת החצוניות.


ל וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן׃ לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי׃ {פ}

וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, בגילוי היסוד התגלה שם מ״ה, מ״ה גימטריה מְאֹד, ועל ידי היסוד תיקון העולם.

יוֹם הַשִּׁשִּׁי בתוספת ה׳ הידיעה מה שלא נמצא בשאר הימים, לרמוז אל כללות היסוד, בין ה׳ חסדים בין ה׳ גבורות, ששניהם נרמזו באות ה׳ של יוֹם הַשִּׁשִּׁי.

היסוד כלול מחסד וגבורה כדי לתת אל המלכות שהיא סוד יום השבת שלא נברא בו כלום. אף על פי שהמלכות היא הדרגה השביעית, היא גורמת לגילוי ג׳ עליונות: חכמה, בינה ודעת, שהם הראש של העולם. וכמו שמוחין מחשבים ולא עושים, כך ביום השבת אסור המעשה וההירהור מותר.

יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם, ראשי תיבות יהוה, להורות שאף על פי שבכל מעשה בראשית לא נזכר שם זה, בכל זאת: הוא העושה הכל והוא המתחיל והוא הגומר.


ב א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם׃

וַיְכֻלּוּ מלשון שיכלול, והוא שלמות הבנין, ולכן בשבת אנו מקבלים מוחין דגדלות, שהם מצד החסד, ולכן וַיְכֻלּוּ גימטריה חסד.


ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה׃

וַיְכַל מלשון שיכלול ושלמות ביום הקדוש, בכח הג׳ עליונות, ובהשראתן יש ברכה וקדושה.


ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת׃ {פ}

בפרשה זו 144 אותיות – לרמוז שהשבת מעולה מכל ששת הימים ובשבילה נבראו. שהרי בשש ימים יש 144 שעות – 6*24 = 144 קמטריה קמ״ד.

יו״ם השש״י גימטריה 671 = אדנ״י במילוי: אל״ף דל״ת נ״ון יו״ד.

ויכל״ו גימטריה 72 = ע״ב

השמי״ם והאר״ץ גימטריה 697 = הוי״ה עם אדני במילוי. ולמה רק אדנ״י במילוי? כי מלא כל הארץ כבודו!